טפסים ומידע

 
 
 
 

חינוך בגאווה
דף הבית >> ארכיון פרשת השבוע >> חינוך בגאווה

מאת: הרב אב"י זכריש

בפרשתנו מסופר אודות משה רבינו ע"ה שבינקותו נלקח על ידי בת פרעה אל בית אביה – ארמון המלוכה, שם גודל וטופח על ידי פרעה בעצמו.

גם כשעברו השנים, לא שכח משה רבינו ע"ה את אחיו המעונים ביד הנוגשים המצריים המעבידים אותם בפרך. באחד מן הימים כשמשה רע"ה יוצא לראות בסבל אחיוגאים ביהדותם העובדים בחומר ובלבנים, הוא רואה מצרי מכה יהודי, משהתבונן וראה שאין איש הרואה את מעשיו, הכה את המצרי הרשע וטמנו בחול.

למחרת, תוך כדי סיורו היומי, רואה משה רבינו מחזה מזעזע - יהודי מכה יהודי, הוא מזדעק לעברו "רָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ"? או אז, עונה לו הרשע שהכה את חברו "האם אתה חפץ להורגני כפי שהרגת אתמול את המצרי?"
משהסיק משה רבינו שאמש כשהרג את המצרי היו עדים למעשה, מחשש שייענש, קם וברח אל ארץ מדין.

משה רבינו, שלבוש היה כמצרי, בא בשערי מדין ועבר על יד באר מים, שם ראה את בנותיו של יתרו - כהן דת מדיני, עומדות על שפת הבאר ונרדפות על ידי רועי צאן מדיינים. משה רע"ה נחלץ לעזרתן ומצילן מיד הרועים האכזריים, ומסייע להן לדלות מים מן הבאר ולשוב אל בית אביהן בבטחה.
כשהבנות שבות הביתה, אביהן שואל אותן "מה יום מיומיים, כיצד הצלחתן להגיע מוקדם כל כך?" משיבות לו הבנות "אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן" (שמות ב' י"ט).

אומרים על כך חכמינו ז"ל (מדרש רבה ואתחנן), משה רבינו ששמע שהבנות קוראות לו "איש מצרי" היה צריך לתקנן ולומר להם, "אמנם נראה אני כמצרי, אולם אני מן העבריים - בני יעקב", ועל כך נתבע משה רבינו ע"ה ונענש שלא זכה להיכנס לארץ ישראל.

הדברים מבהילים, עד כמה האדם נתבע שלא להסתיר את יהדותו ואת אמונתו בבורא עולם, ומי שמחביא ומסתיר את יהדותו ואמונתו עלול להיענש וללקות. יתרה מזו, כשלעומד מן הצד נראה במבט חיצוני שאותו אדם אינו שומר מצוות ועובד את השם, עליו לתקנו ולהעמידו על טעותו, ואם לאו – הרי הוא נתבע על כך.

כשיהודי אירופה זכו והוענקו להם זכויות שוות [אמנציפציה], קמו אנשים רעים ויצרו את הסיסמא "היה יהודי באהליך ואדם בצאתך", כבר התבטא על כך רבי שלמה יוסף זוין זצ"ל: "אמנם סיסמא זו בת חמש מילים היא בלבד, אולם טומנת היא בחובה את חורבן זהותו של היהודי עובד השם, ועל כך זעק הנביא ירמיה (פרק ג' פסוק כ"ד) "וְהַבֹּשֶׁת אָכְלָה אֶת יְגִיעַ אֲבוֹתֵינוּ" – הבושה והסתרת יהדותנו ודבקותנו באלוקינו, היא זו שכילתה, הכריתה וחיסלה את יהדות אירופה המפוארת.

החינוך הישיבתי משיג את מטרתו בכך שכל תלמיד וחניך הסופג בין כותלי הישיבה תורה עם דרך ארץ ומידות טובות, אף בונה את אישיותו – אישיות איתנה ואינו מתבייש בכך שהוא מחיילותיו של בורא עולם ובדרכיו הוא מתהלך, להיפך, בגאווה בלתי מוסתרת הוא מכריז לסביבתו "מלגיונו של מלך אני!", ומשכך, כל הרואים אותו משיבים ועונים לעומתו "אשרי יולדתך".

+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...
                    הוסף למועדפים I  הפוך לעמוד בית I  מפת אתר I  צור קשר