טפסים ומידע

 
 
 
 

פרשת בשלח
דף הבית >> ארכיון פרשת השבוע >> פרשת בשלח

מאת: הרב אב"י זכריש

שבת פרשת בשלח נקראת "שבת שירה" על שם שירת "אז ישיר" ששרו כלל ישראל על הים, שירה של שבח, הודאה והודיה לקדוש ברוך הוא על הנסים והחסדים שעשה עמהם.
שירת הים כוללת היא בתוכה חלקים רבים המתארים את גודל הניסים שנעשו לעם ישראל על הים, על גודל העונשים שנענשו מצרים בתוך הים, על גבורותיו ונפלאותיו של הקב"ה ועל חסדיו הגדולים.
אלא, שכשמרים הנביאה, אחות משה רבינו ע"ה שוררה עם נשות ישראל את שירת הים, לא שוררה עמהן אלא פסוק אחד בלבד "וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם" [שמות ט"ו כ"א]. כאן עולה ומזדקרת התמיהה, מתוך שירה שלימה לא מצאה מרים הנביאה לשורר אלא פסוק זה העוסק בסוסי פרעה ורוכביהם שנטלטלו במי ים סוף הגועשים, הלא ישנם חלקים אחרים בשירה העוסקים בגדלות ה' ונפלאותיו? א"כ מדוע בחרה מרים פסוק זה בדווקא?
 
במגילת שיר השירים נאמר "לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי" [שיר השירים א' ט'] לימדונו חז"ל שהיחסיות בין כנסת ישראל לבורא עולם נדמית למערכת היחסים שבין הסוס לרוכבו. הא כיצד?
"אין מלך בלא עם" [פרקי דרבי אליעזר פרק ג'], אין זו קלישאה, אין זה משפט נבוב מתוכן. משמעות הדברים היא, שאמנם גדלותו ועוצמתו של מלך הרי לאין ערוך גדולה מגדלותם ועוצמתם של נתיניו-המון העם, אולם עדיין דבר ברור הוא כי בלא עם, אין הוא נקרא מלך, משום שבכדי למלוך צריך עם, על מנת שיהא על מי למלוך...
"אין רוכב בלא סוס". משמעות הדברים היא, שאמנם גדלותו של הפרש – האביר הרוכב על סוסו הרי היא לאין ערוך גדולה מערכו של הסוס עליו הוא רוכב, אולם עדיין דבר ברור הוא כי בלא סוס אין הוא נקרא רוכב-אביר...
זו היא תמצית שירת כנסת ישראל על הים - סוּס וְרֹכְבוֹ, עם ישראל דומה לסוס, כפי שסוס מעניק לרוכבו את כוחו ותוארו, כך כנסת ישראל מעניקה לבורא עולם את מלכותו – "אין מלך בלא עם"!
זהו שאומר נעים זמירות ישראל דוד המלך ע"ה בספר תהלים "תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים" [תהלים ס"ח ל"ה]. אכן פני הדברים ממש כך הם, היהודי עובד ה' הוא שמעניק לבורא כל העולמות את תוארו וכבודו – מלך מלכי המלכים.
 
חיינו רצופים עליות ומורדות, עיקולים ודרכים ישרות. לעיתים תלמיד אומר לעצמו; "בעצם, מי אני? איך אני יכול להתמודד עם דברים מורכבים וקשים כל כך?" ואז, חיש מהר בא הייאוש האוכל כל חלקה טובה.
הקב"ה עומד ומזהיר את ירמיהו הנביא "וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי אַל תֹּאמַר נַעַר אָנֹכִי כִּי עַל כָּל אֲשֶׁר אֶשְׁלָחֲךָ תֵּלֵךְ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוְּךָ תְּדַבֵּר" [ירמיה א' ז']. "אל תאמר נער אנכי ואין בי כוח להתמודד בחיי היומיום עם קשיים והתמודדויות!" זו היא הוראה וציווי אלוקיים לכל אחד מאיתנו, שלא יתייאש, ויזכור תמיד ש"אין מלך בלא עם", וכל מלכותו של הקב"ה בעולמו תלויה בעבודתו הפרטית של כל אחד ואחד, ובמצב שכזה אין מקום לייאוש ולביטול ערכי העצמי, רק לעבודה עצמית מתוך שמחה ואושר על הזכות שנפלה בחלקינו להיות הסוס עליו מושתתים כבודו ומלכותו של הקב"ה.
 
 
 
 

+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...

Go Back  Print  Send Page
                    הוסף למועדפים I  הפוך לעמוד בית I  מפת אתר I  צור קשר