טפסים ומידע

 
 
 
 

נווה מדבר
דף הבית >> ארכיון פרשת השבוע >> נווה מדבר

  מאת: הרב אב"י זכריש

אברהם אבינו שבילדותו גדל בבית מלא עבודה זרה, הסתובב בעולם וחיפש את מנהיג העולם המנהל את הבריאה כולה. הציץ אברהם אבינו, הכיר את בוראו והחל לעובדו. או אז פנה אליו הקב"ה בציווי שאינו משתמע לשתי פנים; "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" [בראשית פרק י"ב פסוק א'].

הנביא ישעיהו מתנבא בשם השם וכך הוא אומר; "הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וכו' כִּי אֶחָד קְרָאתִיו". מה היא משמעות האמירה 'כי אחד קראתיו'?
מבארים חכמינו במדרש:
אמר הקב"ה, אני יחיד בעולמי ואתה יחיד בעולמך וטוב לו ליחיד להלוך עם יחיד. צא מחרן שלא תהא כאנשי חרן. מלמד, שאנשי חרן רעים וחוטאים גדולים היו וְקִבְּצָם אברהם כמה פעמים ויסרם והיה אומר להם; 'לא שמעתם מה עלתה לדוד המבול שהיה לפניכם וכו', וכשראה הקב"ה שלא קבלו ממנו, אמר 'אין נאה לצדיק זה לישב בין רשעים הללו', מיד אמר לו צא מהם שלא תהא דומה להם שנאמר "ויאמר ה' אל אברם לך לך וגו'".

"אחד קראתיו" – אברהם אבינו נצטווה על ידי הקדוש ברוך הוא להלך יחידי בעולם. כל זמן שהיה ביד אברהם להשפיע על בני דורו לסור מן הרע ולבחור בטוב, היה רשאי לגור עמהם, אולם מרגע שראה הקדוש ברוך הוא שאין ביד אברהם להשפיע על סביבתו הרעה, ציווהו שיהלך יחידי בעולם!

הרמב"ם בספרו 'יד החזקה' [הלכות דעות פרק ו' הלכה א'] פסק - דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו, לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים וכו' ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמוד ממעשיהם וכו'. ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה, כמו זמנינו [הרמב"ם כותב כך על בני דורו!] - יֵשֵׁב לבדו יחידי. ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע יֵצֵא למערות ולמדברות ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים.

אחד מגדולי הדור בדור שעבר נשאל: מדוע אנו לא מקיימים את פסק ההלכה של הרמב"ם?

והוא השיב על אתר; 'הַמִדְבָּרִיּוֹת שֶׁל יָמֵינוּ הֵם הֵיכְלֵי הַיְשִׁיבוֹת'.
הישיבה היא ד' אמותיו של הקדוש ברוך הוא בעולמו. הישיבה משמשת כאי בודד בלב ים סוער. שעה שבחוץ משתוללת סופת הוריקן המשברת ומרסקת כל הַנִּקְרָה בדרכה, בני הישיבה מסתופפים בצל הרוגע הרוחני השורה בה. שעה שבחוץ הכל עולה בלהבות התאוות הגשמיות המאיימות להוציא את בני האדם מדעתם, זוכים בני הישיבה למקום מפלט מאימי העולם שבחוץ.

שנות הישיבה הן השנים היקרות ביותר שבחיינו, עלינו לנצלן לבניין אישיותנו בדרך ארץ, תורה ובתפלה.

+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...

Go Back  Print  Send Page
                    הוסף למועדפים I  הפוך לעמוד בית I  מפת אתר I  צור קשר