טפסים ומידע

 
 
 
 

דאגה אמיתית
דף הבית >> ארכיון פרשת השבוע >> דאגה אמיתית
מאת: הרב אב"י זכריש

מעשייה מפורסמת מספרת אודות הלך יהודי עני-נווד שנדד מעיר לכפר. בבוקרו של יום השבת נכנס הלה אל בית המדרש הגדול שבמרכז העיירה. לא לחינם בחר לו ההלך להיכנס לבית המדרש שעה זו בדווקא. שעה זו היא שעה מיוחדת – שעת קידושא רבא. עם סיום 'שיר הכבוד' שלאחר תפלת מוסף, דואג גבאי בית המדרש לערוך את השולחנות בטוב טעם במיני מזונות ופרפראות כיד המלך.
ההלך העני שידע 'שעת קידוש' אימתי, חומק דרך הדלת הצדדית והצטנף בפינת השולחן, יושב ומחכה בנימוס עד לאחר ברכת 'בורא פרי הגפן' על מנת לסעוד את לבו ולהשיב את נפשו הרעבה.
עוד הוא שוקע בהרהוריו, לפתע ניגש אליו אחד מן המתפללים ובקול טנור זועק לעברו: 'ר' איד (יהודי יקר), שבת שלום. תגיד, היה לך איפה להתפלל את תפלת השבת?'
פני היהודי הנודד החווירו, נשמתו בקשה לצאת מגופו ולפרוח אל על, איזה בושות?!
ואז, רעם קולו של רב בית המדרש; 'שואל יקר, האם דאגת להלך עני זה היכן הוא סעד אמש את סעודת ליל השבת? האם ביררת אצלו מתי הוא זכה בפעם האחרונה להניח את ראשו על כר וכסת? אם באמת ובתמים הינך דואג לו, עד שאתה 'דואג' על ענייני נפשו הרוחנית, היה עליך לדאוג תחילה לענייני גופו הגשמיים!'
 
אם נתבונן בספר הספרים – תורתנו הקדושה, נראה דבר פלא. רבים מחוקי ומשפטי התורה נוגעים בעניינים פיזיים מחיינו היומיומיים – רווחה ונוחות.
 
כולנו יודעים בבירור שענייני הגוף הם דבר זמני החולף במהירות, וענייני הרוח המה הדברים החשובים והנצחיים, אם כן, כל אחד מאתנו צריך לדאוג לרוחניותו של השני, שהיא העיקר והתכלית. וכמעט שאין צורך לדאוג לזוטות ולדברים חולפים כמו ענייניו הגשמיים של זולתנו.
אמנם כשנתבונן בחוקי ומשפטי התורה הקדושה נראה כי אל מול ציווי אחד על ענייניו הרוחניים של השני – 'הוכח תוכיח את עמיתך', ישנם אין ספור חוקים ומשפטים הפוקדים עלינו לדאוג לרווחתו הגשמית של הזולת – 'עזב תעזב עמו' [פריקת וטעינת חמור זולתך הכורע תחת המשא], 'ואכלו אביוני עמך', 'השב תשבנו' [השבת אבידה], 'אם כסף תלוה' [גמ"ח] ועוד הרבה ציווים הפזורים בחמשת החומשים, שהצד השווה שבכולם הוא הדאגה לנוחיותו ורווחתו של האדם בחיי היום-יום.
 
אדם שיש ברשותו חפץ יקר ערך ואותו הוא מעניק לחברו, הרי זה סימן ואות כי אוהב הוא את חברו. לעומת זאת, אדם שעובר דירה ואת כל חפציו המיותרים הוא משאיר על יד דלת השכנים בכדי שיוכלו להשתמש בהם, האם זה מעיד על ידידות או אהבה? לא! היו לו חפצים מיותרים ובמקום להשליכם אל הפח הוא נתן אותם לשכנים?!
כשאדם מעניק לרעהו רוחניות ובשפע, עדיין אין אנו יודעים אם הוא באמת אוהב את זולתו. ייתכן מאוד שהסיבה שבגללה הוא מעניק רוחניות נובעת דווקא מן העובדה שהוא עצמו לא רואה ברוחניות דבר שווה ערך, ולכן לא איכפת לו להשאיר אותה על יד הדלת של השכן...
אבל כאשר אדם מעניק לרעהו גשמיות ובשפע – דואג לו למיטה נוחה, אוכל טוב וכו' וכו', אז אנו יכולים לבטוח שהוא אוהב את חברו, וסימן לכך, שאפילו דברים שהוא חומד לעצמו ולנוחיותו הוא דואג לתת מהם גם לחברו. וכמו שמצינו בהלל הזקן שדאג לגשמיותו של הזולת עד שכשבא אליו עשיר שירד מנכסיו והיה רגיל לעבד שהיה רץ לפניו, וכעת כשירד מנכסיו לא היה לו מימון לריצת כבוד זו. התנדב הלל עצמו לרוץ לפני אותו עשיר לשעבר...
 
מסר זה חפצה תורתנו – תורת משה ללמדנו ולהשכילנו; התורה חפצה בטובתו האמיתית של היהודי ההולך בדרכיה, אות סימן לכך הם ה"דרכיה דרכי נועם" – הדאגה הבלתי פוסקת לנוחיותו ולרווחתו של היהודי דווקא בדברים הנוגעים לגופו ולגשמיותו, דברים שבדרך כלל אדם מתקמצן מלפרגן אותם לזולתו.


משפט היהלומים


+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...

Go Back  Print  Send Page
                    הוסף למועדפים I  הפוך לעמוד בית I  מפת אתר I  צור קשר