טפסים ומידע

 
 
 
 

האדישות הורגת

  מאת: הרב אב"י זכריש

אדם יורד לאיטו בחדר מדרגות, האור כבה, בינתיים הוא מחפש את המתג הקרוב על מנת להעלות את האור בחדר המדרגות בשנית. לפתע, מרגיש מיודעינו, טפיחה על המצח...

הוא נבהל, מי יודע מה זה? הוא קופא על מקומו! ואז, מאן-דהוא בכניסה לבניין מדליק את האור, ומיודעינו מגלה שהטפיחה במצח הייתה מ...בלון הליום שתלה על הקיר...

ווהאוּ, איזה טיפש אני. ממה נבהלתי?! מחתיכת גומי בחושך?! המחשבות על הפחד השטותי ממשיכות לכרסם ולנגוס חלקים באישיותו השפויה.

בסוף היום, מה נשאר לו מהחושך והבלונים בחדר המדרגות? עגמת נפש – תסכול וצער.

 

מגדולי התנאים, רבי יהושע מספר על עצמו: פעם אחת טיילתי עם חברי ביער בינות לעציו העבותים. לפתע, נשבה הרוח ונשמע רחש חזק שבקע מעלי העצים שנעו בפראות. לנו, היה זה נדמה כצעדי האויב הרכוב על סוסים ודוהר לעברנו. נעמדנו ורצנו ריצה מטורפת...

אחרי שהרגשנו די בטוחים - שהתרחקנו מספיק, נעצרנו והבטנו מאחרינו. כמובן, שלא היה שם אף אחד שרדף אחרינו.

מה עשינו?

התיישבנו במקום בו עמדנו ו...בכינו. בכינו על כך שהתקיים בנו הפסוק 'ורדף אותם קול עלה נדף'. ייסרנו את עצמנו ושבנו בתשובה שלמה לפני השם יתברך.

זה הוא ההבדל בין קדמונינו בני הדורות הראשונים שהשתדלו לנצל את המומנטום שב...'פחד שוא' ובחרדות מכלום, על מנת להרוויח עוד התקרבות לבורא עולם. אנחנו, לעומת זאת, פוחדים, חרדים חרדות שוא. ולאחר מכן מוסיפים חטא על פשע – חרדים מן החרדות ומתייסרים על טיפשותנו, וחוזר חלילה.

חובה עלינו להרגיל את עצמנו להתבונן ביתר שאת, לנצל ולמנף דוקא את עתות המשבר והאימה, על מנת שנצא מחוזקים יותר וקשורים בקשר של קיימא לבורא עולם.

בעולם תחרותי כל כך, כשכל איש עסקים מתחיל מבין ומזהה את הצורך לנצל דווקא את עתות המשבר על מנת להעפיל אל הצמרת בבטחה. מדוע בתחום הנפשי-רוחני אנחנו אדישים כל כך? מדוע אנו נשארים רדומים אל מול הזדמנויות פז להתקרבות לבורא עולם? אסור לנו לתת לאדישות להרוג אותנו בעולם הזה ובעולם הבא.

 

 

+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...
                    הוסף למועדפים I  הפוך לעמוד בית I  מפת אתר I  צור קשר