טפסים ומידע

 
 
 
 

ביקורת שקרית שיש בה ערך
דף הבית >> ארכיון פרשת השבוע >> ביקורת שקרית שיש בה ערך

  מאת: הרב אב"י זכריש

עם ישראל החל את מסעו במדבר, מסע שבראשו עמד משה רבנו ע"ה וניהל את העם על פי מאמר הקדוש ברוך הוא והדרכתו.

קרח, שהיה מקרובי משפחתו של משה רבנו, החליט לצאת לקרב נגד 'שלטון היחיד' של משה רבנו ונגד כל המינויים הציבוריים שהוא מינה. חכמינו לימדונו, שקנאה וכבוד הם שזעקו מתוך גרונו של קרח.

באחת מן האסיפות שאירגן ואסף קרח נגד משה רבנו, נאם קרח באסיפה נאום כריזמטי במיוחד שבמהלכו, ברטוריקה נפלאה הוא הפך את משה רבנו לפושע חסר רחמים המונע מתאוות בצע. וכך במהלך נאומו סיפר קרח סיפור שלא באמת חשוב האם הוא יכל להתרחש במציאות דאז או לא;

אלמנה אחת הייתה בשכנותי ובביתה גידלה שתי נערות יתומות, והיה לה שדה אחת, באה לחרוש. אמר לה משה: 'לא תחרוש בשור ובחמור יחדו' – איסור לחרוש בכלאיים. באה האלמנה לזרוע. אמר לה משה: 'שדך לא תזרע כלאים' – אסור לזרוע כלאיים. באו לקצור ולעשות ערימה. אמר להם משה: הניחו לקט שכחה ופאה עבור העניים. באה האלמנה לעשות גורן. אמר לה משה: תני תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני. האלמנה האומללה שכבר 'סבלה' כ"כ הרבה ממשה רבנו, הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו.
בשלב זה הבינה האלמנה שמשה רבנו ימשיך כך 'לעשוק' אותה בכל שנה. מה עשתה? עמדה ומכרה את השדה, ובכסף שקיבלה רכשה שתי כבשות, בכדי ללבוש מצמרן וליהנות מן החלב.
כשהכבשות הרו וילדו טלאים, בא אהרן הכהן ואמר לה: תני לי את הבכורות, שכך אמר לי הקב"ה 'כל הבכור אשר יולד וגו''. האלמנה שלא ידעה מהיכן אהרן 'נופל' עליה ועושק אותה, הבינה שאין ברירה, הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו את הולדות. חשבה שזהו זה היא התפטרה מן האחים הגזלנים.
הגיע זמן גזיזת הצאן, הלכה וגזזה אותן. אמר לה משה: תני לי ראשית הגז, שכן אמר הקב"ה 'וראשית גז צאנך תתן לו'.
שוב הבינה האשה שמשה ואהרן כך ימשיכו לגזול ממנה את כבשת הרש. אמרה לעצמה, אין בי כח לעמוד מול איש זה, הריני שוחטת את הכבשים ואוכלתן. כיון ששחטה, אמר לה: תני לי את הזרוע והלחיים והקיבה – מתנות כהונה.
עמדה האלמנה ואמרה: אפילו אחר ששחטתי אותן לא נצלתי מידו?! עמדה ואמרה הרי הבשר עלי חרם להשם ואסור לי לאוכלו (אולם גם למשה ואהרן יהיה אסור להנות מן הבשר). אמר לה: כולו שלי הוא! שכך אמר הקב"ה 'כל חרם בישראל לך יהיה', נטל את הבשר והלך לו. והניח אחריו אשה אלמנה בוכה, היא ושתי בנותיה.
 
עד כאן קטע מנאומו של קרח. נאום שכל מטרתו הייתה להראות קבל עם ועדה כמה משה ואהרן – מנהיגי העדה הינם אנשים מושחתים, אכזריים וחסרי לב.
רק עובדה אחת שכח קרח לציין, והיא, שבכל המצוות המנויות בסיפור הכוזב שבנאומו, עדיין לא נצטוו ישראל (תוקפן יכנס רק אחר שייכנסו לארץ ישראל), כך שסיפור כזה כלל לא יכל להתרחש במציאות!
 
טיבה של הסתה המלווה בדמגוגיה המאופיינת ברטוריקה תואמת, שגם כאשר השקר גלוי, הרי היא פועלת את פעולתה ומחדירה בלב ההמונים שנאה עזה, ובמקרה הזה שנאה למשה ואהרן מנהיגי העם שנבחרו על ידי הקדוש ברוך הוא.
 

פרט נוסף, חשוב מאוד אנו למדים מן העובדה שמשה רבנו לא דחה על הסף את טיעוני קרח וקבוצתו. משה רבנו לוקח ברצינות רבה את כלל טיעוני קרח ויוצא לבדיקה מחודשת ומדוקדקת על אופן התנהלותו כמנהיג ישר דרך.
רק אחרי שמשה רבנו נוכח ש'לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם', כשאחרי הבדק בית שערך משה הוא נוכח לראות עין בעין בפעם המי יודע כמה את צדקת דרכו ואמיתות דרכיו, או אז הוא פונה לקדוש ברוך הוא ובזעם גדול הוא דורש ממנו שלא יפנה או יקשיב אל מנחתם וקרבנם של קרח וקבוצתו.
 
ללמדנו, שכשמוכיחים אותנו, אפילו בדברים שברור לנו שהם הזויים ובלתי נכונים, אל לנו לפטור את המבקר בטענה; 'שקר וכזב! הדברים לא נכונים!'. לא די בכך. אלא, נפשפש ונחפש במעשינו ובדרכינו האם ישרים המה, ואם וכאשר נמצאם ישרים ונכונים, רק אז ראוי שנכעס ונתקומם ונשיב מלחמה השערה.

+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...
                    הוסף למועדפים I  הפוך לעמוד בית I  מפת אתר I  צור קשר